סגן איתי איל ז"ל

סגן איתי איל, 'איתקי', נולד ברמות השבים ליעל ומשה (מוקי), אח יחידי לאסף. איתי גדל במשפחה קטנה, חמה ומלוכדת. ילדותו המוקדמת עברה עליו במושב. ילד של פרחים וציפורים, עם ערמת תלתלים, עיני תכלת צוחקות וחיוך נצחי.

כאשר היה בכיתה ה' נסעה משפחתו לשליחות בצרפת. איתי השתלב בבית הספר הישראלי "משה שרת" בפריז. בתום ארבע שנים בצרפת שבה המשפחה לארץ והשתקעה בהוד השרון. איתי למד בבית הספר התיכון על-שם כצנלסון בכפר סבא. הוא היה צעיר מבטיח. עלם חמודות, חבר אמת, צנוע ואצילי. מלא שמחת חיים, יפה מבפנים ומבחוץ שהיה מקובל ואהוב על כולם.

איתי אהב מאוד בעלי חיים. בשעות הפנאי רכב על סוסים ובשעות אחר הצהריים עבד במרפאה וטרינרית. חלומו היה ללמוד וטרינריה. הוא תכנן ללמוד איטלקית למקרה שיצטרך לנסוע לאיטליה כדי להגשים את חלומו.

באוגוסט 1983 התגייס איתי לצה"ל, להנדסה קרבית. הוא סיים את הטירונות בהצטיינות ושובץ בגדוד הנדסה. בהמשך יצא לקורס קצינים. הייתה לו מוטיבציה גבוהה והוא ראה בשירות הצבאי חובה וזכות. איתי מעלם לא התלונן על כלום. לא על מחסור ולא על קושי. הוא נהג לומר תמיד ש"הכול טוב" ו"יהיה בסדר". אימו, יעל, כתבה על אותה תקופה: "גדל לנגד עינינו ממש, ברוח ובגוף. והאימונים כנראה קשים ומפרכים (לפי הידיים והרגליים הפצועות) אבל מפיך זה נשמע יותר כקייטנה מאשר צבא... ואתה גדל ומחבק את העולם, ואוהב אותו והוא אוהב אותך, והכול בחיבוק ובטוב".

בתום ההשלמה המקצועית בבית הספר להנדסה צבאית התנדב איתי ליחידה לסילוק פצצות. בסיום הכשרתו ביחידה השתלב בתחום הדרכת מערך סילוק פצצות, הכנת חומר עיוני לכתיבת הוראות סילוק פצצות, ניסויי תחמושת ופעילות מבצעית. חבריו ליחידה כינו אותו בחיבה 'אי.טי' (E.T).

שבעה חודשים שרת איתי ביחידה, עד שנפל. מפקדו ביחידה סיפר שהיה "קצין מסור וחברותי לאין ערוך. בכל מקום בו עבר השאיר את חותמו האישי ונוספו לו חברים רבים".

ביום 3 בספטמבר 1985 (י"ז באלול תשמ"ה) נפל איתי בעת עבודה מבצעית בבקעת סיירים שעה שעסק בסיוע לבחינת תחמושת חדשה לצה"ל שמטרתה שיפור כוח ההרתעה של הצבא. בן 20 בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ברמות השבים מול נוף ילדותו שכה אהב.

יהי זכרו ברוך!