סמ"ר אורבכר יצחק ז"ל

סמ"ר יצחק (איציק) אורבכר, נולד בפתח תקווה, בנם של שרה ודוד-דניאל, נשוי לחנה ואב לאפרת דלית ויעל. בילדותו למד איציק בבית הספר היסודי "נר עציון" בפתח תקווה. אחר כך למד בישיבת "תורה ומלאכה" שבכפר אברהם ובבית הספר התיכון המקצועי "עמל", במגמת מסגרות מבנים. הוא היה בן מסור להוריו ותלמיד שקדן, שקט וצנוע ואהב לקרוא ספרי קודש וספרות יפה.

בשנת 1965 גויס איציק לצה"ל ושובץ בחיל ההנדסה. הוא סיים קורס מ"כים וקורס מש"קי חיל הנדסה בסיומם הוצב ביחידה לסילוק פצצות של חיל ההנדסה.

איציק היה חייל מקצועי שלא ויתר לעצמו אף פעם. הוא שאף למצוינות ובצע כל משימה שניתנה לו על הצד הטוב ביותר. במסגרת שירותו הצבאי הרבה לצאת למשימות מבצעיות מורכבות. גם כאן התבלט בצניעותו, ביוזמה ובתושייה שגילה. לימים סיפר עליו מפקדו ש"יצחק היה מהמפקדים המעולים בתחום שבו אנו עוסקים. הוא היה מוכן לבצע כל משימה ולו תהא זו משימה קשה ביותר, מסוכנת ובלתי נעימה".

בתום השירות הסדיר עבד איציק כשכיר במפעל לשיש. כעבור כמה שנים הגשים את חלומו, רכש משאית והפך קבלן עצמאי לעבודות שיש. כול מי שעבד עם יצחק העריך את חריצותו הרבה, את מסירותו, את אישיותו ואת היותו מאיר פנים.

יצחק היה איש משפחה למופת. בן, בעל ואב מסור. בשנת 1971 הוא נשא לאישה את חנה ולשניים נולדו שלוש בנות. הוא גם היה אדם של נתינה. בשעות הפנאי נהג לבקר בהתנדבות חולים בבית החולים תל השומר וכן התנדב לפעילות ציבורית שיזם בית הכנסת שבו התפלל.

לאורך כל השנים המשיך איציק לשרת במילואים במסגרת יחידתו במסירות ובהתמדה. הוא ביצע משימות מיוחדות והיה חייל ומפקד מוערך ואהוב שנענה תמיד לכל משימה ולכל אתגר.

ב- 6 ביוני 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה ("מלחמת שלום הגליל") וצה"ל נכנס ללבנון. כמה חודשים אחר כך נקרא איציק שוב לשירות מילואים. בליל הסדר יצא למשימתו האחרונה, פעילות מבצעית בכפר כאחלה שבלבנון. הכוח שבו היה איציק נתקל במארב מחבלים שפתח לעברו באש.

איציק נפל בקרב בלבנון ביום 28 במרס 1983 (ט"ו בניסן תשמ"ג) כשהוא מציל חיי חיילים רבים. בן 37 בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בפתח-תקוה. הותיר אחריו רעיה – חנה, שלוש בנות – אפרת, דלית ויעל, הורים ואחות ואח אהובים וכואבים.

יהי זכרו ברוך!