רס"ל מירון משה גרש ז"ל

בנם של דינה ואלן. נולד ביום כ"ו בתשרי תשס"ג (2.10.2002) בפתח תקווה.

מירון משה גדל והתחנך בפתח תקווה, למד בבית הספר הממלכתי-דתי "כפר גנים" ובישיבה התיכונית "בני עקיבא" בגבעת שמואל. ילד חייכן ושמח, עדין, נבון וצנוע, שתמיד התנהג בכבוד לסובביו.

אמנות וספורט היו שני התחומים העיקריים שמשכו אותו. הוא השתתף בחוגי ציור, פיסול ויצירת מיניאטורות ועסק בענפי ספורט רבים: שחייה, התעמלות קרקע, ריצה ואומנויות לחימה משולבות (MMA).

מגיל צעיר גילה רגישות גבוהה לזולת, יכולת להתחבר לכאבו ולשמחתו של האחר, חמלה ואכפתיות לחלש. תמיד נרתם והתנדב לכל בקשת עזרה וחיפש כיצד לתת מעצמו לסובביו. מכיתה י' עד הגיוס התנדב במסגרת פרויקט "מחויבות אישית" בתחנת כיבוי האש בפתח תקווה. בשנת ההתנדבות השנייה, כשהיה בכיתה י"א, מונה להיות אחראי על המתנדבים בתחנה, ואף יצא עם הכבאים למשימות שונות. אלעזר גודינגר, דובר כבאות והצלה, סיפר עליו: "נכנסנו לדירות בוערות, עשרות אנשים חייבים לך את חייהם, ותמיד ביצעת את המשימות בהצטיינות".

כשהיה בכיתה י' שלח מכתב למנהל הישיבה שלו, הרב שרגא פרוכטר, ובו כתב: "ערב טוב הרב! זה מירון מ-י'-4. רציתי להגיד לך כמה דברים. הראשון: בשבוע הבא יש לנו מבחן בלשון – מאמר טיעון שהנושא בו הוא 'הצבת מצלמות בין כותלי בית הספר'. אני כבר הכנתי רעיונות וגיבשתי דעה חזקה ומוצקה בנושא..."

עוד כתב במכתב כמה הושפע מהשיחות ומההרצאות שהרב מעביר, וכמה כוח ומוטיבציה הן נותנות לו. "המחצית (ואתה יכול להיות בטוח שזה יימשך גם לשאר השנה בעזרת השם) השקעתי בלימודים, ובשאר הדברים הרבים שאני עושה מחוצה לבית הספר מאמצים כבירים – וכבירים זה לא מילה. באמת. בכל דבר. כמובן שיש לי לאן לעלות ולכוון למעלה תמיד", כתב.

במיוחד ציין במכתב שיחה שעסקה ברב רזיאל שבח, שנרצח בפיגוע ירי ב-2018. באותה שיחה, סיפר הרב פרוכטר שהרב שבח היה מתנדב במד"א, ונהג ללבוש את החולצה עם סמל הארגון לא מתוך גאווה אלא כדי שאם אדם יזדקק לעזרה הוא יידע לפנות אליו מיד. הפרט הזה, כתב מירון, ריגש אותו והשפיע עליו מאוד כמתנדב במכבי האש, וגרם לו לקחת על עצמו שני דברים: הראשון - לבקש מהוריו להעניק תרומה למשפחתו של הרב שבח, והשני - להקדיש את שירותיו כמתנדב בתחנה לעילוי נשמתו של רזיאל. "אתה עוד תשמע עליי שם במכבי אש", הבטיח לרב פרוכטר במכתב, וחתם במילים: "תודה רבה על הקריאה וסליחה אם חפרתי. מירון".

הנחישות והתעוזה שהביע מירון במכתב היו מהמאפיינים הבולטים שלו. הוא היה עצמאי ודעתן, נאמן לעצמו ובעל כוח רצון חזק. כשהציב לעצמו יעדים, הקדיש את כל זמנו והמשאבים שעמדו לרשותו כדי להשיג אותם, לא נרתע לעבוד קשה ולצאת מאזור הנוחות ולא ויתר לעצמו, אלא הביט קדימה אל המטרה ושאב כוח וסיפוק מהדרך ומההצלחות שלו. המוטו שלו היה: "אין 'לא יכול' – תשנה את דרך החשיבה, תתמודד ותשיג את המטרה".

בין תכונותיו ומידותיו של מירון היו עזרה לזולת ועשיית חסד. כל עניין שנגע לערכים ונתינה היה קרוב וקדוש לליבו. הוא דאג ל"אנשים השקופים" בסביבתו. הבין את מהותהמושג עשיית חסד.

דבקות במטרה, התמדה ונחישות אפיינו אותו. אחד היעדים שהציב לעצמו היה לשרת בתפקיד קרבי בצבא, ולשם כך היה עליו להתגבר על שני מכשולים – הפרופיל הרפואי שנקבע לו, שהיה נמוך מדי, והיותו ילד יחיד. מירון, כדרכו, עשה הכול על מנת להתגבר על המכשולים. הוא התאמן במשך שנתיים, נלחם בבירוקרטיה הצבאית במשך שמונה חודשים כדי להעלות את הפרופיל והתעקש להתגייס לתפקיד עליו חלם ביחידה מובחרת. "למה צריך להעניש אותי כשאני רוצה לתרום כמו כל האחרים, רק בגלל שאני ילד יחיד?" אמר.

ב-11.4.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל ההנדסה הקרבית, כפי שחלם. ביצועיו לאורך המסלול, יחד עם ניסיונו בתחום הכבאות וההצלה, מוסר העבודה שלו והיסודיות שבה התנהל, הובילו לשיבוצו כלוחם תת-קרקע ביחידת העילית יהל"ם – יחידה הנדסית למשימות מיוחדות בחיל ההנדסה הקרבית.

מירון ביצע את תפקידו במקצועיות וחתר למצוינות בכל מה שעשה. תמיד שאף לשפר, לשנות ולעשות מעבר למה שנדרש ממנו. הוא ביקש בכל הזדמנות לקחת על עצמו אחריות נוספת, וכשקיבל ראה זאת ככבוד וכזכות. חבריו לשירות העריצו אותו וסמכו עליו באופן מוחלט, ומפקדיו סיפרו שהיה דמות מובילה ותמיד חיפש דרכים לתרום מעצמו ככל שיכל לצבא ולמדינה.

לאורך השירות השתתף במספר רב של מבצעים מיוחדים והפך למומחה בתחום התת-קרקע. הוא הגיע להישגים גבוהים בתחום גילוי וחקר מנהרות האויב, פיתח יכולות חדשות, יזם שיפורים במערכות הקיימות ותכנן להמשיך לשירות קבע ביחידה.

מירון היה אדם שמח ומלא חיים, שהאמין בעצמו, היה נאמן לערכיו ולאמת שלו, ושאף להגיע רחוק. הוא היה חבר אמת, תמך, עודד, שימח, הצחיק את חבריו ונתן מעצמו למען האנשים שאהב, לא רק כשנזקקו לעזרה – אותה הגיש מיד ללא היסוס – אלא גם בחיי היומיום, אותם מילא במחוות קטנות כמו סידור החדר המשותף או הכנת הציוד ליום המחרת על מיטתם.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המתקפה, הוקפצו מירון והצוות למעבר ארז. הם נלחמו מול עשרות מחבלים, הדפו את ניסיונות ההשתלטות על המעבר ועל המוצב הסמוך, כבשו את המעבר מחדש מידי המחבלים והצילו עשרות חיילים ואזרחים. משם, המשיכו להילחם ביישובים נוספים ולאחר מספר ימים, כשהאזור טוהר ממחבלים, החלו להתכונן לשלב הלחימה הקרקעית בשטח רצועת עזה.

במשך כחודשיים השתתף מירון בלחימה ברצועה ולחם בעוז ובגבורה.

ביום שלישי, 2.1.2024, לקח חלק בפעילות מבצעית לאיתור חטופים בצפון הרצועה. כשהתכונן להיכנס לפיר של אחת המנהרות אותה התכוון לבדוק, מירון נפגע מירי צלף שארב לכוח, ונפל במקום.

רב-סמל מירון משה גרש נפל בקרב ביום כ"א בטבת תשפ"ד (2.1.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים.

אביו, אלן, ספד לו: "בדרך כלל הבן הקטן מסתכל על אבא שלו בהערצה, אבל אני, בתור אבא, הערצתי אותך. בשבילי היית פשוט גיבור, גיבור ישראל, וכולם צריכים לדעת מי היית. אני יודע שאני לא במדים אבל מירוני שלי, רציתי להצדיע לך".

"הותר לפרסום וזהו? ככה?" ספדה לו חברה טובה, "בלי שאף אחד יידע מי אתה באמת, איזה נער-גבר מדהים היית, דבק במטרה, לא עייף אף פעם. קיווית לחזור לתחנת הכיבוי אחרי הצבא. קרעת את עצמך חודשים על גבי חודשים באימונים כדי להתקבל ליחידה מובחרת, רצית לחיות חיים עם משמעות. תדע שהותר לפרסום שהלב שלי איבד עוד חתיכה ממנו, חבר יקר".

מירון מונצח באנדרטה לזכר נופלי המלחמה תושבי פתח תקווה, הנמצאת בפארק "חרבות ברזל" בעיר. בשכונת כפר גנים בעיר הוקם גן לזכרו – "גן מירון".

מירון מונצח בישיבה התיכונית בה למד, "בני עקיבא" בגבעת שמואל.

קהילת היזמות של ישראל – IEC, ערכה כנס בנושא "ארגז כלים ליזמים בנושא רישום פטנטים וקניין רוחני" והקדישה אותו לזכרו.

תנועת הנוער "עזרא" סניף כפר גנים בפתח תקווה אימצה את המשפחה ומלווה אותה מימי ה"שבעה". במהלך שנת תשפ"ד ותשפ"ה למדו המדריך והחניכים של שכבת ח' "נחליאל" מסכת לעילוי נשמתו, ובנות שכבה ט' "אורות" ערכו ערב הפרשת חלה לע"נ.

הסניף ערך ערב זיכרון למירון, בו למדו על ערכיו וחייו, ונערך מירוץ לזכרו. הוא מונצח על קיר בחדר הספרייה בסניף, שם צוירה תמונתו.

עמוד לזכר מירון נפתח באתר "למלא את החלל" ובאתר memoriz.plus.

חברת הסטרטאפMersivX  לקחה על עצמה להנציח את מירון, בין היתר באתר החברה.

הוריו של מירון, בשיתוף ארגון "לזכור לנצח", הדפיסו סידורים וספרי תהילים לעילוי נשמתו, והחליטו להוציא לאור חוברת הנצחה, הכוללת חיבורים שכתב כנער.

יהי זכרו ברוך!