רס"ל מירון משה גרש ז"ל

רס"ל מירון משה גרש, בנם יחידם של דינה ואלן ובן הזוג של אילה נולד וגדל בפתח תקווה. הוא היה ילד נעים הליכות, שכבש את לבבות כולם. בוגר בית הספר הממלכתי דתי "כפר גנים" והישיבה התיכונית "בני עקיבא". כנער בן 14 החל מירון להתנדב במכבי האש בפתח תקווה. בהמשך היה גם מדריך נוער בצופי אש. לימים סיפר על ראיון הקבלה שלו: "אמרתי 'לא חשוב לי הטייטל, 'אני צופה אש'. אני רוצה לתרום מעצמי לכם ולאחרים'". ארבע שנים, עד שהתגייס, היה מירון חלק ממשפחת הכבאים ונחשב מתנדב אהוב, חרוץ, מוכשר וצנוע.

מירון אהב ספורט. הוא שיחק כדורגל והשתתף בטריאתלון, שאף למצוינות בכול דבר שעשה ולא ויתר לעצמו. "אין לא יכול. תשנה את החשיבה ותשיג את המטרה", נהג לומר. צעיר ערכי, נחוש ושמח, עם תעצומות נפש וכוח רצון אדיר, שאהב לטייל בארץ ולבלות. חבר אמת שביקש תמיד לעזור. "מה שצריך ומעבר לאופק", השיב למי שביקש את עזרתו.

באפריל 2021 התגייס מירון לצה"ל. הוא נאבק כדי להעלות את הפרופיל שלו. למרות שהיה בן יחיד, התעקש להתגייס ליחידה מיוחדת. "למה צריך להעניש אותי כשאני רוצה לתרום כמו כולם, רק בגלל שאני בן יחיד?", אמר. מירון התגייס לחיל ההנדסה הקרבית, ליחידת העילית יהל"ם. הוא סיים את הטירונות בהצטיינות והיה לוחם למופת, מקצוען, מוערך ואהוב על חברים ומפקדים. הוא תכנן לחתום קבע ביהל"ם כפרויקטור של נושאי התת-קרקע.

במהלך שירותו הצבאי התגורר מירון בבית בנג'י, מרכז לחיילים בודדים ברעננה. בבית בנג'י הכיר את איילה והאהבה בין השניים פרחה. זמן קצר לפני שנפל השאיר מירון לאיילה הודעה בה  אמר לה שהוא אוהב אותה ורוצה להתחתן איתה.

ב- 7 באוקטובר 2023, חג שמחת תורה תשפ"ד, פתח חמאס במתקפת פתע רצחנית על ישראל. בחסות מטחי ירי של אלפי רקטות חצו אלפי מחבלים חמושים את הגבול לשטח ישראל, חדרו לערים והשתלטו על ישובים, מוצבים ובסיסים. המחבלים רצחו כשמונה מאות אזרחים וחטפו לרצועת עזה מאות ישראלים. מאות אנשי ביטחון נפלו בקרבות. מירון הוקפץ עם חבריו למעבר ארז שם ניהלו קרב גבורה והצילו חיים. בעקבות מתקפת הפתע יצאה ישראל למלחמה במהלכה היה מירון שותף למבצעים רבים ומורכבים תוך שהוא מפגין מסירות נפש, נחישות, תעוזה, יצירתיות ומקצועיות.

ב- 2 בינואר 2024 (כ"א בטבת תשפ"ד) נפל מירון בקרב בצפון רצועת עזה. בן 21 בנופלו.  מירון הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. בן עשרים ואחת בנופלו. אביו ספד לו: "בדרך כלל הבן הקטן מסתכל על אבא שלו בהערצה, אבל אני הערצתי אותך".

יהי זכרו ברוך!