סמ"ר סמיילייב זאור זוהר ז"ל

סמ"ר זאור-זוהר סמיילייב, בנם של לריסה ויורי ואחיהם של דיאנה, נורמורד ואיזבלה נולד בעיר דרבנת שבקווקז, רוסיה. ילד יפה תואר, שקט, שהיה האור של משפחתו.

עד כיתה ד' למד זאור בכיתה העיונית בבית הספר 'צבוראשקה' בעיר הולדתו. כאשר היה  בן עשר עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בעיר אופקים. זאור למד בבית הספר לעולים חדשים והיה תלמיד מצטיין, חייכן ומאיר פנים. בהמשך למד בתיכון המקיף בעיר. גם שם נקלט במהירות והיה לתלמיד מצטיין, בעיקר במחשבים ובמתמטיקה ולנער חכם, מקובל ואהוב.

זאור גם היה ספורטאי מצטיין, במיוחד בכדורגל. בשעות הפנאי שיחק כדורגל וטניס ובילה מול המחשב. הוא השתתף במשחקים ובתחרויות וזכה במדליות רבות. הכל עשה בצניעות ובענווה.

לזאור היה קשר ייחודי עם משפחתו. הוא כיבד את הוריו והיה בן ואח למופת.

בדצמבר 2002 התגייס זאור לצה"ל, לחיל ההנדסה הקרבית. הוא התעקש לעשות שירות משמעותי ולשרת בקרבי. גם בצבא שאף זאור להצטיין. בתום הטירונות וההכשרה עבר אימון בצוקי עובדה וקורס קלעי "סער". הוא עשה קורס מ"כים, הוסמך להיות נהג "פומה" והוצב ביחידת המנהרות היוקרתית של אוגדת עזה, יחידה שדרשה תעוזה ותעצומות נפש.

כחייל היה זאור מוערך ואהוב. מקצועי, מסור, בעל כושר גופני יוצא דופן, ראשון בריצה בין חבריו ומפקדיו. מפקדו סיפר: "זאור לקח כל משימה ברצינות וביצע אותה על הצד הטוב ביותר. הוא היה מלא כוח רצון".

זאור היה גאה לשרת בצוות המנהרות. הוא הפגין נחישות ואומץ. משימתו האחרונה הייתה איתור מנהרת תופת סמוך למוצב טרמית שעל ציר פילדלפי.

ב – 12 במאי 2004 (כ"א באייר תשס"ד) נפל זאור בפעילות מבצעית כשטיל אר.פי.ג'י פגע בנגמ"ש בו נסע על ציר פילדלפי ברפיח. בן תשע עשרה וחצי בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באופקים. יחד עם זאור נפלו שלושה מחבריו - רב סמל ראשון אימן גדיר, סמל ראשון ליאור וישינסקי וסמל אלעד כהן ומפקד צוות המנהרות סרן אביב חקאני. חבריו של זאור הביאו להוריו את הכומתה האפורה שלו שנמצאה בזירת האסון כמעט ללא פגע. "אתה הגיבור שלנו", כתבה אחותו.

יהי זכרו ברוך!